בן סימונס כפאוור פורוורד

הסיקסרס הודיעו על שינוי מעניין בחמישייה כשבהמשך העונה הם צפויים לפתוח עם שייק מילטון כרכז, בן סימונס כפאוור פורוורד ואל הורפורד על הספסל. הנוכחות של מילטון, העונה עם 45.3% מהשלוש ו-3 ניסיונות במשחק, במקום הורפורד תאפשר לפילדלפיה לשחק עם קלע נוסף ועוד מוביל כדור מלבד סימונס עצמו. אז למה אפשר לצפות מהסיקסרס?

המהלך הזה יכול להפוך את פילדלפיה לקבוצת הגנה טובה יותר. אמנם אל הורפורד, גם השנה, שחקן הגנה מעולה, אבל המהלך הזה משחרר את סימונס ממרדף אחרי מובילי כדור. עכשיו סביר שנראה את סימונס חופשי לשמור על השחקן הכי טוב של היריבה, בלי קשר לעמדתו, כשג'וש ריצ'רדסון ישמור על מוביל הכדור המוביל. מילטון שחקן הגנה סביר והנוכחות שלו תמנע מצב שבו הסיקסרס over-sized בשביל היריבות שלה.

השאלה המעניינת היא כמובן בהתקפה. זה מתחיל מניהול הרוטציה: ראינו העונה דקות טובות של סימונס לצד הורפורד וטוביאס האריס וגם של מילטון לצד ג'וש ריצ'רדסון וג'ואל אמביד במדגם קטן יותר. הסיקסרס יוכלו לפתוח עם מילטון וסימונס ביחד ובשלבים מאוחרים יותר של המשחק לשחק עם סימונס, הורפורד, האריס ועוד שני קלעים (פורקאן קורקמז וגלן רובינסון למשל) או לחלופין בהרכב איטי יותר עם מילטון, מת'יס ת'ייבול, ריצ'רדסון ומייק סקוט. המעבר בין 2 חמישיות שמשחקות בסגנון אחר – אחת רצה והשנייה קבוצת הגנה אדירה שתחיה על חפירות של אמביד בצבע – יכול להפוך את פילדלפיה ליריבה שקשה להתכונן אליה ולקבוצה שתוכל לתת זמן מנוחה משמעותי לאמביד עד לרבע האחרון ובכך למנוע את בעיית העייפות שלו.

שאלה מסקרנת אחרת היא איך המשחק של סימונס יושפע מתפקודו כפאוור פורוורד. מספר האסיסטים שלו ירד, אבל לא בטוח שזה דבר רע – הוא יהיה משהו יותר דומה ללברון של השנים הראשונות כפוינט פורוורד ולא שחקן שחייב שההתקפה תהיה סביבו. הסיקסרס עדיין צפויים לתת לו את העדיפות במגרש הפתוח, אבל במשחק איטי יותר יכול להיות שנראה אותו משחק בלי הכדור.

פילדלפיה מעולם לא הייתה קבוצה של פיק-נ'-רול, גם כששיחקה עם שני גבוהים שיכלו לשמש כחוסמים בהתקפה, אבל יכול להיות שהמעבר של סימונס לתפקיד "גבוה" יותר יפתח את המשחק ההתקפי שלהם גם מהבחינה הזאת, כשהוא חוסם רחוק מהסל ומאפשר להאריס או ריצ'רדסון להשתחרר לשלשה פנויה. פיק-נ'-רול בין שני שחקנים גבוהים, כשג'ואל אמביד מחכה בצבע ויש צלף כמו מילטון עם הכדור, יכול להפוך את ההתקפה של פילי לאחת המסוכנות בליגה.

הזמן של ג'ארט אלן

בסגל של הנטס להמשך העונה יש סנטר אחד ושחקן אחד שיותר גבוה מ-2.06 מ', ג'ארט אלן. אלן היה שחקן חמישייה בשלושת העונות הראשונות שלו בליגה, אבל זה מרגיש כאילו עדיין אי אפשר להבין אם הוא באמת טוב או לא. התפקיד המרכזי שיהיה לו במשחקים האלה, עם הסגל החלש של הנטס, יכול להזניק אותו קדימה.

התפקיד של אלן מתחיל מההתקפה. הוא לא יוצר נקודות משמעותי (למרות שכן היה יעיל כמסיים בפיק-נ'-רול העונה), ולכן זה יהיה יותר כחוסם, screener, סביבו תפעל ההתקפה, קצת בדומה לרודי גובר ביוטה. כריס לברט וג'מאל קרופורד הם שני שחקנים שחיים על פיק-נ'-רול והחסימות של לברט, שיצר לברוקלין 10 נקודות ב-26.2 דקות כתוצאה מהן, יהיו כמו מים לנשימה עבורם. התיאום שלו עם ג'ו האריס, אולי השחקן השני הכי טוב שיש לנטס כרגע, יהיה מרכזי גם כן. בין אם בהשתחררות מהירה לסל אחרי חסימה של אלן או ב-hand-off, מהלך שמזכיר פיק-נ'-רול רק שבסיומו השחקן החוסם מוסר לשחקן עם הכדור, שיתוף הפעולה בין השניים יכול להוביל להרבה נקודות של ברוקלין, גם אם ביעילות נמוכה.

התפקיד החשוב יותר יהיה בהגנה. אלן יהיה מגן הטבעת היחיד של הנטס. הוא עושה בזה עבודה לא רעה כשהאחוז של היריבות בטבעת יורד בצורה משמעותית כשהוא משחק וכאן התפקיד שלו יהיה אפילו יותר משמעותי. הנטס לא יוכלו להרשות לעצמם להוציא אותו מהצבע ולכן יכול להיות שנראה את ברוקלין הולכת על הגנה אזורית בניסיון להוציא את המקסימום מאלן ומההגנה שלה. ברוקלין עשתה את זה לא מעט בתקופת קני אטקינסון, אבל הוא לא על הקווים כרגע. יכול להיות ששווה להם לנסות.

לסלטיקס יש סנטר

בתגובות לפריוויו של גדי הלוי על הסלטיקס, ובדיונים שונים ברחבי הרשת, עולה הטענה שחסר לסלטיקס גבוה רציני כדי להפוך לאחת מהמועמדות לאליפות. יכול להיות שיש להם גבוה כזה – דניאל ת'ייס, אחד השחקנים האנדרייטד בליגה.

ת'ייס משחק 24 דקות למשחק, אבל הוא נותן לסלטיקס את מה שהיא צריכה, פחות או יותר – הגנה על הטבעת (קולעים נגדו ב-56.1%, נתון לא רע בכלל ב-5.8 ניסיונות במשחק) ריבאונד התקפה עם 2.3 כדורים חוזרים במשחק וסגירה מרשימה לריבאונד. נוסף על כך הוא הראה שיפור עקבי כחוסם בהתקפה והתנועה שלו בלי הכדור משמעותית בפיק-נ'-רול של קמבה ווקר או ג'ייסון טייטום.

השאלה היא אם זה מספיק. לאלופות האחרונות היו שחקנים כמו מארק גאסול או דריימונד גרין – גבוהים שיכלו למסור ולקלוע מרחוק, נוסף על התנועה בלי הכדור וההגנה על הטבעת. ת'ייס עם 32.1% מחוץ לקשת העונה ב-1.4 ניסיונות, רחוק מהנתונים של גאסול או גרין בשנותיו היפות, ומוסר חלש מהם משמעותית. יכול להיות שזאת תקרת הזכוכית של בוסטון, אבל מדובר ברול פלייר טוב שמשלים את השאר היטב, בדומה לאיביצה זובאץ או אפילו סטיבן אדאמס, הסנטר הטוב ביותר מבין השחקנים מהסגנון הזה.